בבוקר התעוררנו מוקדם לארוחת בוקר חביבה (היה פנקייק) ונאספנו אל סוכנות הטיולים ומשם בג'יפ אל תחילת המסלול. שם פגשנו את עזיז, המדריך שלנו, ואת הפורטרים. את השמות שלהם כנראה שלא נזכור על אף שכבר יש לנו אחד חביב.
הטרק אליו יצאנו הוא הטרק המפורסם בקירגיסטן, אפשר לעשות אותו בכל מיני וריאציות של ימים. אנחנו בחרנו במסלול המקובל של חמישה ימים, כשביום השלישי מגיעים אל גולת הכותרת - אגם אלה-קול. כשנגיע נכתוב עליו יותר.
היום הראשון הוא של כעשרה קילומטרים עם טיפוס של 500 מטר. לא נורא. הדרך מתחילה ביער ועם הטיפוס בגובה נהיה צחיח יותר. אלה מדרונות שבחורף מלאים בשלג ועכשיו הם ירוקים מעשב. מי שנהנה מכל העשב הזה הן פרות וסוסים שמסתובבים חופשי. כמובן שבאמצע כל זה זורם נהר ממי הפשרת שלגים.
ההליכה היתה יפה, אם כי בשלב מסוים היה חם וכבר רצינו להגיע למחנה. בשלוש הגענו אליו, חלצנו נעליים וטבלנו בנהר. איתן ניצח בתחרויות של מי מחזיק הכי הרבה זמן עם הרגליים במים.אחרי ארוחת הערב פרשנו לישון מוקדם.
גם ארוחת הבוקר הפתיעה לטובה. אחד הפורטרים הוא הטבח וזה מדהים מה הוא מצליח להוציא כאן באמצע שום מקום.התארגנויות אחרונות למתחילים לטפס 950 מטר גובה!!! לקח לנו שעתיים וחצי. נכון שזאת לא תחרות, אבל בכל זאת חשוב לספר שהגענו ראשונים לפאס. הילדים היו מדהימים ומעוררי הערצה. מהפאס התחילה ירידה ארוכה מאוד, בשיפועים ותנאי שטח משתנים. אחרי כמה שעות קצת נמאס לנו, אבל היינו חייבים להגיע למחנה. היה צריך הרבה סבלנות וכח רצון. בתום 17 קילומטר עברנו את זה.
עכשיו אנחנו באוהלים מחכים למטעמי ארוחת הערב. בחוץ יורד גשם ואנחנו מסתגרים בשני האוהלים שלנו. איתן מנמנם את מנוחת הלוחם שכה מגיעה לו. מחר אמור להיות היום הכי קשה 😟
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה