אחרי ארבע וקצת שעות טיסה למוסקבה, קצת המתנה סבירה בשדה, ואז עוד ארבע וקצת שעות טיסה לבישקק, הגענו והתחלנו את המסע בקירגיסטן. יש לנו שש שעות נסיעה למזרח הארץ, אל קרקול. בירת הטרקים של האזור.
כבר אחרי שעתיים נסיעה הבנתי שקירגיסטן היא מדינת עולם שלישי. ואלה הסיבות:
- למשאבת הדלק לוקח עשר דקות למלא 40 ליטר דלק. המתדלק אשכרה מתיישב על המדרכה וממתין בסבלנות.
- המשטרה נוכחת בצמתים אבל השוטרים ישנים בתוך הניידת שחונה בצומת
- עוקפים בלי הכרה. נוסעים דקות שלמות על קו ההפרדה. לרוב הוא מקווקו
- מלא מכוניות נטושות בצד הדרך
- בחוץ 30 מעלות אבל באוטו אין מזגן
- שירותים ציבוריים בול פגיעה
- אם מישהו מסנוור אותך בכביש סנוור אותו חזרה
- אם מישהו חותך אותך בכביש מותר לרדוף אחריו ולשחק איתו 'משטרות'
- אין קוקה קולה. רק פפסי 😠
אחרי שש שעות מתישות מצאנו את הגסטהאוס שלנו, אכלנו ארוחת ערב לא רעה בכלל ואירגנו את הציוד ליום המחרת. מכיוון שקירגיסטן נמצאת שלוש שעות לפני ישראל כנראה שיהיה לנו קשה להירדם.... וקשה לקום.
אני גם שמח לבשר שאחרי השעה הרביעית של הנסיעה התחילו להופיע שלטי פרסום של קוקה קולה. יש תקווה לקידמה !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה